אשליית המיקוד ושכר

אשליית המיקוד היא מונח מתחום חקר האושר הבא לתאר את הנטיה שלנו להתמקד באספקט אחד של חיינו בבואנו להעריך את מידת האושר שלנו תוך מתן חשיבות-יתר לאותו אספקט. דוגמה לכך אפשר למצוא בניסוי המפורסם של Strack. בניסוי שאלו סטודנטים שתי שאלות: 1. עד כמה אתה מרוצה מחייך באופן כללי? 2. לכמה דייטים יצאת בחודש האחרון? כשבדקו את המתאם בין השאלות, קיבלו מתאם לא מובהק (0.12-), כלומר, אין קשר בין מספר הדייטים למידת האושר. אבל כששינו את סדר השאלות: קודם שאלו את שאלת הדייטים ואח״כ את שאלת האושר, קיבלו מתאם של 0.66 ביניהן. כלומר, יותר דייטים = יותר מאושר. ההסבר לפער בין התוצאות היא אשליית המיקוד. כאשר ״דחפו״ את הסטודנטים להתמקד באספקט אחד (הדייטים) בבואם להעריך את אושרם, הם נטו להעניק לו משקל גדול יותר מהשפעתו האמיתית ולכן התקבל קשר חזק בינו לבין האושר. התופעה הזו משתחזרת במגוון תחומים (התמקדות במזג האויר, במצב הזוגי, במספר הילדים וכו׳).

ואיך זה קשור לשכר? אשליית המיקוד באה לידי ביטוי גם בתחום השכר. כשנבוא להעריך את אושרנו בסמוך לשיחת שכר, לפני/אחרי העלאה, לפני/אחרי סגירת חוזה עבודה חדש, סביר שניטה להעניק משקל יתר להשפעה של הכסף על אושרנו, אף שבפועל השפעה זו מורכבת יותר ופועלת בכיוונים מפתיעים. ולמה זה חשוב? כי אם אנחנו נותנים לאותם שינויים בשכר מישקול יתר, אנחנו נכנס למשא ומתן לחוצים יותר - הרי כל אושרנו עומד על הפרק. הבנת ההטיות מאפשרת לנו להבין טוב יותר את הסיטואציה, ולפעול באופן קול יותר