הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר טבעה את המונח ספרציה-אינדיבידואציה כמתאר שלב התפתחותי מרכזי בחייו של תינוק. לפי מאהלר, עד גיל 5 חודשים נמצאים האם והתינוק בסימביוזה, כלומר, התינוק אינו מבחין בינו לבין אימו. אך, כאשר הוא מגיע לגיל 5 חודשים, מתחיל התינוק תהליך משמעותי, שיימשך עד גיל 3, בו הוא לומד על נפרדותו מן האם ורוכש את עצמאותו על ידי הבחנה שלו עצמו מן האם, התרחקות פיזית ממנה (ע״י זחילה והליכה), לצד התקרבות חזרה - רצון מחודש בקרבה לאם. בשלב האחרון, הילד מצליח להפנים את האם, כך שהקשר הרגשי עם האם קיים גם כאשר היא רחוקה. במהלך התהליך, ישנם שני כוחות הפועלים על התינוק ונמצאים במתח: הרצון לצאת לעצמאות, אל מול הרצון להשאר מוגן על ידי האם.
בהשאלה, ניתן לחשוב על תהליך מקביל שקורה בניהול עובדים חדשים - בתחילה העובד זקוק מאוד למנהל (או לעובד ותיק) שיראו לו איך דברים עובדים (aka סימביוזה). אך, ככל שמתקדם הזמן, העובד מתחיל לחוש את הרצון לעצמאות. מנהל טוב יזהה את הופעתו של רצון זה, יאפשר לעובד להרחיב את מעגל ההתנסויות שלו ולצאת לעצמאות המותאמת לעובד. לדוגמה, להוביל לבד מצגת מול קהל מסוים. גם כאן, ייתכן ונראה שלב של התקרבות חזרה - העובד קיבל יותר אחריות, ודווקא מכיוון שכך, זקוק לנו יותר בהתמודדות עימה. אם נשאיל מהתיאוריה של מאהלר, חשוב להיות זמינים לעובד בשלב זה ולעזור לו להתמודד עם האתגרים החדשים. מה לא כדאי לעשות? - עד כמה שניתן, להמנע מלקחת חזרה את האחריות עלינו. עדיף להשקיע את המשאבים שלנו בלעזור לו להתמודד מאשר לעשות את העבודה בעצמנו. - לא כדאי להמנע מלתמוך בעובד (תוך מחשבה שככה הוא ילמד). ייתכן והדבר יימנע ממנו בעתיד לרצות להעז לקחת אחריות, כי הוא ירגיש ״שזה גדול עליו״.