המונח GIGO הוא ראשי תיבות של garbage in, garbage out ומשמעותו היא שאיכות הפלט מוגבלת על ידי איכות הקלט. ניעזר בדוגמה מתחום עיבוד נתונים: אם נכניס למודל דאטה רצוף אי דיוקים, סביר יהיה להניח שהמודל יפיק תוצאות שגויות/הזויות. שיחת הערכה. מטרת שיחת ההערכה היא לאפשר תקשורת סביב ביצועי חברי הצוות על מנת שיידעו טוב יותר איפה הם עומדים – באילו מקומות הם עושים עבודה טובה ובאילו מקומות צריכים להשתפר. לרוב, שיחת הערכה כוללת תוכן שמורכב לדבר עליו: ״פסים אישיים״, מקומות שליליים, מקרים בהם לא הסכמנו עם חבר הצוות. גם בצד החיובי לפעמים מאתגר לדבר על הדברים – קשה לנו לפרגן בפניו, או קשה לצד השני לקבל את הפירגון במהלך השיחה. לאור זאת, ייתכן וישנה מוטיבציה משותפת לא מודעת לנסות להתחמק מהנושאים האלו תחת החשש שלא נדע איך לגעת בהם נכון בשיחה, פחד להזיק לקשר, לפגוע וכו׳.
אז איך הדברים מתחברים? אותו חשש מלגעת בנושאים המורכבים יכול להביא לכך שהקלט שאנחנו כמנהלים נכניס לשיחה יהיה קצת garbage. מן דיבור ״ליד״, עמום, ״מורח״ או מתחמק. ובהתאם לעיקרון ה-GIGO נוכל לצפות שאם הקלט שאנחנו מכניסים הוא garbage גם הפלט של השיחה יהיה כזה. ומה הכוונה בפלט? אם לשיחה היתה מטרה – לאפשר לחבר הצוות להבין איפה הוא עומד ובהתאם לכך להשתפר או להמשיך להביא לידי ביטוי את החוזקות שלו, הפלט הוא בעצם התנהגות העובד לאחר השיחה – האם הוא מיישם את הדברים שעלו בשיחה? ופה נכנס ה-GIGO. ככל שאנחנו נוודא שהקלט שאנחנו מביאים לשיחה הוא מדויק, כנה, ברור ואנושי, כך גם הפלט מהשיחה (מה שהעובד יכול לקחת איתו מהשיחה) יהיה איכותי יותר.