פרדיגמת ״מצב הזר״ היא ניסוי המנסה לאפיין את סגנון ההיקשרות אצל תינוקות. סגנון היקשרות הוא בעצם דפוס הקשר של התינוק למטפל העיקרי בו, תחת ההנחה כי התקשרות לדמות מטפלת היא אחד מהצרכים האנושיים הבסיסיים. הפסיכולוגיה מגדירה 4 דפוסי התקשרות. בפוסט זה לא אכנס לדפוסים עצמם, אלא לניסוי בו משתמשים על מנת לאפיין את דפוס ההתקשרות - ״פרדיגמת הזר״.
הניסוי מחולק לשלבים (בפוסט אני קצת מפשטת אותם), כשלרוב הניסוי מצולם או שהחוקרים מתבוננים בהם דרך מראה חד כיוונית: 1. האם והתינוק נכנסים לחדר עם צעצועים 2. אישה זרה מצטרפת לחדר 3. האם יוצאת מהחדר והתינוק נשאר עם האישה הזרה 4. האם חוזרת
סגנון ההיקשרות של התינוק מאופיין על פי התנהגותו של התינוק לאורך שלבי הניסוי: - תגובתו לכניסה לחדר חדש (האם הוא נצמד לאם? רץ לחקור? מתבונן סביב? וכו׳) - להצטרפות האישה הזרה (מראה בה עניין? מפחד ממנה? ניגש אליה? וכו׳) - לפרידה מהאם (בכי? התעלמות? מצוקה? וכו׳) - ולחזרתה (שמח? בוכה? ניגש לחיבוק? כועס? וכו׳).
ואיך זה קשור להייטק? נוכל לבצע אנלוגיה למבקר מחו״ל שמגיע לבקר בצוות שלנו וכיצד אירוע שכזה יכול להציף את ״סגנון ההיקשרות״ של הצוות. - מה קורה לפני הביקור? האם יש צורך בהכנה או שאפשר לבוא ספונטניים? כיצד הצוות מגיב לצורך בהכנה - האם זה נתפס כמשהו רצוי או כניסיון לא אותנטי ״לעשות רושם״ או לחפות על משהו? האם יש לחץ יותר מהרגיל? - מה קורה במהלך הביקור? האם השגרה ממשיכה כרגיל או שמא אנשים עובדים שעות ארוכות יותר? נזהרים מלפתוח פייסבוק ב-open space? נמנעים משיחות אישיות? מגיעים לבושים מסודר יותר? - מה קורה בתום הביקור? שמחים שהביקור הסתיים? יש ״דיבור״ על מי הצליח להתבלט? מי הציג את הפרוייקטים?
בעצם, דרך פרדיגמת ״המצב הזר״ הזו יש לנו הזדמנות ללמוד על מקום העבודה שלנו, הצוות שלנו (בין אם כמנהלים או כחברי צוות) והמנהל שלנו.