כל מי שפנה למחלקת ה-it בחברה שלו עם תקלה טכנית, מגדולה ועד קטנה, יודע שאחת ההוראות הראשונות שהוא ישמע בתהליך כנראה יהיה ״תעשו ריסטארט״. מה בדיוק קורה שם באיתחול מחדש שגורם לתקלות להסתדר? אפשר כמובן להסביר את זה ברמה הטכנית, אבל בגדול, זה פשוט עובד ולא כ״כ אכפת לנו מה קרה שגרם לזה לעבוד.
מה ההקבלה של ריסטארט לחיי הנפש שלנו? נדמה כי ישנן כל מיני ״ריסטארטים״ שיכולים בהחלט לעזור לנו לחזור לתפקוד תקין - שינה טובה, ארוחה טעימה, יום חופש מהעבודה, זמן זוגי/משפחתי/חברתי, אימון כושר. כל אלו (ועוד) יכולים להיות ריסטארט אמיתי שמאפשרים תיקון לגליצ׳ים של מחשב הנפש שלנו.
אך מנגד, נדמה שבקונספט הזה של הריסטארט טמונה גם פנטזיה - היכולת לתקן בעיה בקלות, בלי להעמיק בה, על ידי לחיצת כפתור קלה. ומה הבעיה עם הפנטזיה הזו? במקרה הרע, אנחנו מאבדים מידע שעבדנו עליו במחשב ולא שמרנו לפני הריסטארט (ותודה לאל על auto save אבל זה לפוסט אחר). במקרה הרע יותר, אנחנו נתקעים בתוך הפנטזיה שכל פעם שמשהו יתקלקל נעשה ריסטארט ומוצאים את עצמנו בלופים של ניסיונות ריסטארט (וכמובן שלא חסר שרלטנים שמציעים הזדמנויות ריסטארט נפשיות מדומות). נדמה שהפנטזיה הזו לא באמת מאפשרת לנו להנות ממה שהמחשב שלנו יכול להציע. אולי שווה לנסות לעצור, להבין את התקלה, מה המקור שלה, על מה היא משפיעה ואיך אפשר באמת לתקן אותה או לקבל שהיא קיימת? זה לא פשוט, כי להכנס לעומק הדברים יכול להיות מפחיד או מבלבל (ע״ע האנשים שלוחצים next next next על חלונות התקנה) אבל נדמה שבטווח הארוך יש למאמץ הזה תמורה.