תיאוריית התפיסה העצמית של אורבך באה להמשיג גורמי סיכון/חוסן בהתמודדות/ויסות כאב נפשי. התיאוריה משתמשת בשני מונחים (תמונה להמחשה): 1. מובחנות - המידה בה אדם תופס עצמו על פי אספקטים שונים, מובחנים זה מזה. לדוגמה, אני יכולה לתאר עצמי באספקטים שונים: בת זוג, אמא, סטודנטית, יוצרת העמוד, חברה, אחות, תושבת השכונה וכו׳. 2. אינטגרציה - המידה בה אספקטים אלו ניזונים מקטגוריות על (סוג של תכונות אופי). לדוגמה: אני חרוצה וזה בא לידי ביטוי בתפקידיי כאמא, כסטודנטית וכבעלת עמוד פייסבוק. או אני מפגינה את היצירתיות שלי גם כאמא וגם כיוצרת העמוד.
לפי התיאוריה, אנשים בעלי מובחנות גבוהה (כלומר אספקטים רבים) ואינטגרציה גבוהה (כלומר קטגוריות-על עם קשרים מרובים), יהיו בעלי חוסן נפשי גבוה יותר שכן פגיעה באחד האספקטים (לדוגמה, אם עמוד הפייסבוק ייסגר) או באחד הקשרים (לדוג׳ נתתי לבן שלי ארוחת ערב לא בריאה כי לא היה לי כוח להיות חרוצה ולבשל) תהיה פחות חמורה בתפיסה הכוללת של העצמי שלנו.
ואיך כל זה קשור לחוסן מקצועי? גם בתוך מקום העבודה שלנו אנחנו מחזיקים תפיסת עצמי מסוימת שמורכבת מאספקטים שונים הניזונים מקטגוריות על. ככל שאנו נשענים על יותר אספקטים, כך פגיעה באספקט אחד תהיה פחות כואבת. לדוגמה, העבירו אותנו צוות וכבר אין לנו את המקום הייחודי שהיה לנו בצוות הקודם. כמו כן, ככל שאותם אספקטים ניזונים מקטגוריות-על באופן מורכב (כלומר, קטגוריה מזינה מספר אספקטים), כך פגיעה באחד הקשרים תהיה פחות חמורה במונחי התפיסה העצמית שלנו, לדוגמה, החליפו טכנולוגיה ואנחנו כבר לא הכי טובים בפן הטכני. תמונה נוספת להמחשה.
אז איך אפשר לחזק חוסן נפשי במקום העבודה לפי המשגה זו? - הגבירו מובחנות - השתתפות ביוזמות נוספות במשרד יוסיפו אספקטים לתפיסת העצמי שלכם (לדוגמה להיות בצוות הווי ובידור, או במועדון משחקי קופסה או כל דבר אחר שיש לכם במשרד). - הגבירו אינטגרציה - הביאו את תכונות האופי החיוביות שלכם איתכם לכל מקום הרשו לעצמכם להיות מצחיקים, אדיבים או חבריים גם במשרד (ולא רק אחרי שעות העבודה).
