מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית, עוסקים במונח ״תקופה קריטית״. מונח זה מתאר השערה התפתחותית לפיה ישנם חלונות זמן בהם יכולה להתקיים קפיצה התפתחותית משמעותית בתחום מסוים, במידה ונחשף לגירויים המתאימים. לדוגמה - בגילאי שנה-שלוש יכולה להתרחש קפיצה משמעותית ביכולות הורבליות של הפעוט, אך לשם כך עליו להחשף לגירויים שפתיים (שידברו אליו, יקריאו לו סיפורים וכו׳). מחוץ לאותו חלון זמן, או ״תקופה קריטית״, עדין יכולה להתרחש התפתחות בתחום אך היא תהיה איטית יותר באופן משמעותי (יעיד מי שמנסה ללמוד ספרדית בגיל 40).
באנלוגיה, נוכל לחשוב על חיינו הנוכחיים (של רובנו לפחות) כעובדים מהבית. ישנן ״תקופות קריטיות״ בהן יש לנו אפשרות לעשות קפיצת התפתחות משמעותית בפרוייקטים עליהם אנחנו עובדים. לדוגמה: עובד שמעדיף את שעות הלילה, יוכל להספיק בשעתיים שקטות בלילה מה שהיה לוקח לו חמש שעות להשיג אם היה מנסה לעשות זאת בשעות הבוקר. כלומר, לעתים אנחנו יכולים לזהות שכרגע אנחנו בפרץ יצירתיות (תקופה קריטית) ולנצל זאת כדי לעשות ״קפיצת התפתחות״ משמעותית בפרוייקט. מנגד, ייתכן שלעתים נרגיש שעתה זו אינה השעה להחשף ״לגירויים״ מסוימים - בלי ישיבות מורכבות על הבוקר, לא לנסות להיות יצירתיים אחרי ארוחת צהריים וכו׳ מכיוון שלא נצליח לעבד את אותם גירויים ביעילות גבוהה. נדמה שבניית הלו״ז האישי שלנו בהתחשב ב״תקופות הקריטיות״ שלנו במשך היום והשבוע (סטייל ״יום ראשון זה לא היום שלי...״) יכולה לאפשר תפוקה גבוהה יותר, אך חשוב מכך, יכולה לאפשר לנו יום נעים יותר, הדורש מאיתנו פחות מאמץ מיותר.